הלכה: הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא כול'. רִבִּי טֶבְלַיי רִבִּי אַבִּינָּא בְשֵׁם רַב. בְּשִׁבְעַת יְמֵי מִשְׁתֶּה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אם היה מתכוין. הא דתנן אם אמר הוא אמר לי לאו כלום הוא דוקא אמירה בעלמא דעביד אינש הכי אבל אם אומר שבדרך הודאה גמורה אמר כן ונתכוין למסור לו עדות שיהא עד בדבר עדותן קיימת:
גמ' בשבעת ימי המשתה שנו. לא ביום החופה בלבד אלא בכל שבעת ימי המשתה שושבינו מיקרי ופסול לו וכן לאפוקי מכאן ואילך דלא:
משנה: הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב, זֶה שׁוּשְׁבִין. שׂוֹנֵא כֹּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לֹו 17b לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ׃
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כלום. דעביד אינש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:
בפנינו הודה לו. שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכון להיות לו עדים בדבר:
מתני' האוהב והשונא. סיומא דדברי רבי יהודה הוא:
איזהו האוהב זה שושבינו. שהי' רעהו בימי חופתו פסול כל ימי החופה:
לא נחשדו ישראל על כך. להעיד שקר משום איבה ואהבה וכן הלכה ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון דאי רחים עליה אינו רואה לו חובה ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:
מתני' ומאיימין עליהן. מודיעים להם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקורין להם רשעים כדמצינו בנבות והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו והיא עצמה קראה להן בני בליעל:
ומוציאין אותן לחוץ. ובנוסחת הבבלי מוציאין את כל האדם ולפי נוסחא דהכא מוציאין אותן אעדים קאי ולומר דבודקין כל אחד בפני עצמו:
הוא אמר לי. הלוה אמר לי:
משנה: כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים. הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַייְמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אוֹתָן לַחוּץ וּמְשַׁייְרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַייָב לוֹ אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַייָב לוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַייָב לוֹ מָאתַיִם זוּז.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כלום. דעביד אינש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:
בפנינו הודה לו. שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכון להיות לו עדים בדבר:
מתני' האוהב והשונא. סיומא דדברי רבי יהודה הוא:
איזהו האוהב זה שושבינו. שהי' רעהו בימי חופתו פסול כל ימי החופה:
לא נחשדו ישראל על כך. להעיד שקר משום איבה ואהבה וכן הלכה ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון דאי רחים עליה אינו רואה לו חובה ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:
מתני' ומאיימין עליהן. מודיעים להם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקורין להם רשעים כדמצינו בנבות והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו והיא עצמה קראה להן בני בליעל:
ומוציאין אותן לחוץ. ובנוסחת הבבלי מוציאין את כל האדם ולפי נוסחא דהכא מוציאין אותן אעדים קאי ולומר דבודקין כל אחד בפני עצמו:
הוא אמר לי. הלוה אמר לי:
הלכה: כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים כול'. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לִמְסוֹר לוֹ עֵדוּת עֵדוּתָן קַייֶמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אם היה מתכוין. הא דתנן אם אמר הוא אמר לי לאו כלום הוא דוקא אמירה בעלמא דעביד אינש הכי אבל אם אומר שבדרך הודאה גמורה אמר כן ונתכוין למסור לו עדות שיהא עד בדבר עדותן קיימת:
גמ' בשבעת ימי המשתה שנו. לא ביום החופה בלבד אלא בכל שבעת ימי המשתה שושבינו מיקרי ופסול לו וכן לאפוקי מכאן ואילך דלא:
כֵּיצַד דָּנִין. הַדַּייָנִין יוֹשְׁבִין וְהַנִּידּוֹנִין עוֹמְדִין וְהַתּוֹבֵעַ פּוֹתֵחַ בִּדְבָרָיו רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר מִי בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵיכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
כיצד דנין. כיצד סדר הדין ותוספתא היא בפ''ו:
מי בעל דברים. שהוא התובע ויש לו דיני דברים על חבירו הוא יגש בתחלה אליכם:
וּמְנַיִין שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. יִגַּ֥שׁ אֲלֵיכֶם. יַגִּישׁ רְאָיוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
יגיש ראיותיו. מדלא כתיב יבא קדריש:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. בִּיבָמָה מִי מְרַדֵּף אַחַר מִי. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָֽכְתִיב וְעָֽלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יָפֶה לִימְּדָנִי רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ביבמה מי מרדף אחרי מי. אם הוא צריך לילך אחריה במקום שהיא או היא צריכה לילך למקומו:
ועלתה יבמתו השערה. משמע שהיא רודפת אחריו וצריכה שתלך למקומו:
יפה לימדני ר' אלעזר. מן המקרא הזה:
רִבִּי בְרֶכְיָה וְרִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַתּוֹבֵעַ תּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע מֵשִׁיב וְהַדַּייָן מַכְרִיעַ. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. צָרִיךְ הַדַּייָן לְשַׁנּוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֣את אֹמֶ֔רֶת זֶה בְּנִ֥י הַחַ֖י וּבְנֵ֣ךְ הַמֵּ֑ת וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
והדיין מכריע. כלומר הדיין שותק ושומע טענותיהם ומכריע הדין לפי הטענות ור' סימון ס''ל צריך הדיין לשנות טענותיהן זה אומר כך וזה אומר כך שלא יחשבו שלא השגיח בדבריהם וכדמצינו גבי שלמה המלך:
רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲמִי סָהֲדוּ מְכַווְנָא הֲוָה חֲקַר וְכַד הֲנָה חֲמִי הָכֵן הֲוָה מְכַווֵן. רַב הוּנָא מֵיקַל לְדַייָנָא דַאֲמַר. מְקַבְּלִין עֲלֵיכוֹן חַד סָהִיד. אֶלָּא יֵימְרוּן איִנּוּן. רַב הוּנָא כַּד הֲוָה יְדַע זְכוּ לְבַר נָשׁ בְּדִינָא וְלָא הֲוָה יְדַע לֵיהּ הֲוָה פְתַח לֵיהּ. עַל שֵׁם פְּתַח פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
כד הוה חמי סהדו בכוונא. כשהיה רואה שהן מכוונין ממש בעדותן כלשון זה כך לשון זה:
הוה חקר. היה נותן דעתו לחקור ביותר אחרי עדותן שמא בעצה א' כיוונו ולמדו לשונם לשקר:
וכד הוה חמי. וכמו שראה בדעתו כך היה מכוון באמת שאחרי שחקר אחריהן ולישא וליתן בדברים עמם מצא שכדבריו כן הוא שלמדו לשונם לכוין בדבריהם ושקר היה:
מיקל לדיינא. היה מבזה לאותו הדיין שפותח בעצמו לומר להבעל דין אם מקבל עליו עד אחד שהביא חבירו משום דהוי כעורכי הדיינין אלא יאמרו הן בעצמן הבעלי דינין מה שצריך כל א' לטעון ויאמר זה הלא עד אחד הוא:
ולא הוה ידע ליה. לגמור הדברים ולא היו מסודרין בפיו אז פתח לו שמא כך דעתך לומר:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמַּכְמִין עֵידָיו אֲחוֹרֵי גָּדֵר לֹא עָשָׂה כְלוּם. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ אַשְׁגַּח לְמֵיגוֹס גַּו אֵרִיסָטוֹן. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי מַה דְאַתְּ חַייָב לִי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. בָּתָר דְקָמוּן אֲמַר לֵיהּ. לִי נָא חַייָב לָךְ כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ. אִית לִי סְהָדִין. אֲמַר לֵיהּ. לָא אָֽמְרִית אֶלָּא בְגִין דְלָא מֵעִירְבֵּב מְגוֹסָתָךְ. אֲתַא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי וָמַר. הָדָא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמַּכְמִין עֵידָיו אֲחוֹרֵי גָּדֵר לֹא עָשָׂה כְלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
המכמין עדיו אחורי הגדר. לשמוע מה שיודה לו חבירו לו עשה כלום שיכול זה לומר משטה הייתי בך מפני שלא ראיתי עדים בדבר:
כהדא. עובדא דאחד היה משגיח ורצה לאכול על הסעודה שעשה חבירו ובתוך כך אמר לו בעל הסעודה תן לי מה שאתה חייב לי והושיבו לו הן אני אתן לך לאחר שקמו מלאכול א''ל איני חייב לך כלום:
אית לי סהדין. שהודית לי וא''ל לא אמרתי כן אלא בשביל שלא רציתי לערבב סעודתך והייתי גם אני רוצה לאכול עמך:
ואמר הדא דאמר רבי יוחנן. היינו דר' יוחנן דכל היכא דיש לזה אמתלא על שהודה אין בהודאתו כלום וכמו הכמין זה עדים אחורי הגדר הוא:
וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן נֶהֱרָגִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּדַּייָנִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזָם אֶחָד מֵהֶן כְּלוּם נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן לֹא הָיָה נֶהֱרַג עַל פִּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ומנין שלא יהו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן וכו' כצ''ל. דהכא שייכא להא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
אם את אומר כן. שיהו העדים קרובים זה לזה לא נמצא שיהיה האחד נהרג על פיו של השני קרובו שהרי עדותו עמו גרס לו שיהרג ואי לאו דאסהיד עמיה לא הוה מיקטיל דהא עד שיזומו שניהן בעינן:
ומניין שלא יהו העדים קרובים של דיינין הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין. שהרי הדיינים מקבלין הזמה עליהן ונמצאו נהרגין על פי קרוביהן:
כְּתִיב לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָת׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת בְּעֵדוּת בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ בְעֵדוּת אָבוֹת. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּנִּידוֹנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יומתו אבות בעדות בנים. האחין שהן שתי אבות לא יומתו בעדות ביניהם וקרא דכתיב אבות לשון רבים באחין משתעי ולפי שהן קרובין מן הכל:
מיכן שלא יהו עדים קרובין של נידונין כ''צ לומר. וכן הוא בשבועות:
אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמֵּעִידִין. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמְקַבְּלִין דִּינָן. שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי.
Pnei Moshe (non traduit)
אף הנידונין וכו'. דאע''ג דאם רצה להושיב את שניהן מושיב מיהו בשעה שמקבלין דינן והיינו שעת גמר דין שאומרים להן אתה זכאי אתה חייב צריכין הן לעמוד דקרא בבעלי דינין נמי איירי:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אוֹמְרִין לוֹ. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לָבוּשׁ אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְשֵׁם שֶׁאַתְּ לָבוּשׁ.
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. מַה לְהַלָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶחָד אוֹמֵר כָּל צָרְכוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
ונאמר להלן. על פי שנים עדים יקום דבר:
אף כאן על פי שני עדים. כלומר דאף כאן בעדים הכתוב מדבר דועמדו שני האנשים בעדים זוממין משתעי וכתיב אנשים ולא נשים והשתא לא איצטריך ג''ש דפסולה לדון דממילא נפקא לן דמכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן בפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד:
א''כ מה ת''ל שני. כלומר דנהי דשני איצטריך לג''ש ללמוד דבעדים הכתוב מדבר מ''מ בהאי קרא גם בבעלי דינין משתעי כדכתיב אשר להם הריב וא''כ שני אבעלי דינין נמי קאי דלא מפקינן קרא ממשמעותיה לגמרי ולענין מאי נאמר שני עליהן שהרי שלשה ג''כ באין לדין:
שלא יהא אחד עומד וכו'. שיהיו שניהם שוין לפניך:
הָתִיב רִבִּי חַגַּי לְרִבִּי יָסָא. וְהָֽכְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. מֵעַתָּה מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָֽכְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּט֭ גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. וְלֹא מֵעִידָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ונאמר להלן וישארו שני אנשים. במחנה ובסנהדרין כתיב:
ולא מעידה. לשון שאילה הוא אם אשה פסולה נמי להעיד:
והכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. ומעתה נדרוש ג''כ שיהו שני בעלי הדינין שוין במדרגתן והא קרא לא משמע הכי דכתי' לא תטה וגו' וא''כ הוא דן עם חבירו שאינו גר ואינו יתום אלא שני מופנה הוא לג''ש דאשה וקטן פסול לדון:
מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.
כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
הלכה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁינִי כול'. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
משנה: 18a הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי חַייָב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃ וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַייְבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
יוסיפו הדיינין. שנים ונמצאו יש כאן חמשה ונושאין ונותנין בדבר. גמ' שעירים. ולקח את שני השעירים כתיב מיעוט שעירים וכו' שוין במראה ובקומה ובדמים וכל אלו ברייתות בספר' וספרי הן וגרסינן מקצת הסוגיא בפ''ו דיומא וכל הסוגיא לקמן בפ' שבועת העדות:
מתני' היו מכניסין את השני דבשעת בדיקת הראשון לא היה שם כדתנן במתניתין דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source